מושג ה"אגו" ביוגה

מושג האגו לפי היוגה

איך האגו משפיע על הדרך שבה אנחנו תופסים את עצמנו? דרך הפילוסופיה של היוגה נבין מהי ההזדהות עם תחושת ה״אני״, איך היא באה לידי ביטוי בחיי היומיום ואיך אפשר לפתח יותר מודעות וחופש פנימי.

מי אני, מעבר למחשבות שלי, לתפקידים שלי ולמה שאני חושב על עצמי?

במהלך החיים אנחנו בונים לעצמנו זהות. אנחנו יודעים במה אנחנו טובים, מה אנחנו אוהבים, איך אנחנו רוצים שאחרים יראו אותנו ומה אנחנו חושבים על עצמנו. אבל לפעמים אנחנו כל כך מזדהים עם הזהות הזאת, עד שאנחנו שוכחים שהיא רק חלק ממי שאנחנו.

בפילוסופיה של היוגה יש מושג שנקרא אסמיטה (Asmita), שמקושר לאגו ולהזדהות עם תחושת ה״אני״.

אז מה זה בעצם אגו לפי היוגה?

אגו הוא לא בהכרח משהו רע שצריך להיפטר ממנו. הוא חלק מהאופן שבו אנחנו חווים את עצמנו כאדם נפרד, עם זהות, מחשבות ורגשות.

הקושי מתחיל כשאנחנו מזדהים לחלוטין עם כל מה שאנחנו חושבים על עצמנו.

למשל, כשאנחנו מאמינים שאם נכשלנו במשהו, אנחנו כישלון. או כשאנחנו מרגישים שהערך שלנו תלוי בהצלחה, במראה החיצוני או באישור של אחרים.

היוגה מזמינה אותנו לבדוק אם אנחנו באמת מי שאנחנו חושבים שאנחנו, או שיש בנו משהו רחב יותר מכל התוויות שאנחנו נותנים לעצמנו.

איך האגו מופיע על המזרן?

גם בתרגול היוגה האגו יכול להופיע בדרכים קטנות שאנחנו מכירים היטב.

אולי אנחנו רוצים לבצע תנוחה מורכבת כדי להרגיש שאנחנו מתקדמים. אולי אנחנו משווים את עצמנו למתרגלת שלידנו, או מתבאסים כשאנחנו צריכים לנוח בזמן שאחרים ממשיכים.

ברגעים האלה אפשר לעצור ולשאול: האם אני מקשיב לגוף שלי, או מנסה להוכיח משהו לעצמי?

התרגול מזכיר לנו שאין צורך להצליח בכל תנוחה כדי להיות מתרגלים טובים. לפעמים דווקא היכולת לעצור, לקבל את הגבולות שלנו ולהקשיב לגוף היא התרגול המשמעותי ביותר.

איך לומדים לשחרר את ההזדהות?

המטרה ביוגה היא לא למחוק את האגו או להפסיק להיות מי שאנחנו, אלא לפתח מודעות לאופן שבו אנחנו מזדהים עם המחשבות והתפיסות שלנו.

אפשר להתחיל בהתבוננות פשוטה: כשעולה מחשבה כמו ״אני לא מספיק טוב״, לנסות לזהות שזו מחשבה ולא עובדה מוחלטת.

גם נשימה מודעת, מדיטציה ותרגול פיזי מתוך הקשבה יכולים לעזור לנו ליצור מרווח בין מה שאנחנו מרגישים לבין הדרך שבה אנחנו מגיבים.

בסופו של דבר- 

היוגה מזמינה אותנו להכיר את עצמנו מעבר לצורך להוכיח, להשוות ולהיות תמיד מספיק טובים. אנחנו לא חייבים להאמין לכל מחשבה על עצמנו, ולא כל הצלחה או כישלון מגדירים את מי שאנחנו. ככל שאנחנו לומדים להתבונן בעצמנו בסקרנות ובחמלה, אנחנו יכולים לתרגל מתוך יותר חופש, פחות מאבק ויותר הקשבה למה שאנחנו באמת צריכים.